החלטה בתיק ע"מ 1207/10

א. כללי

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של קשירת קשר לחטיפה בנסיבות מחמירות. לפי הנטען בכתב האישום, קשר המשיב קשר עם אחר לחטוף אדם יהודי מצומת ג'בע. אותו אחר גייס אדם שלישי לביצוע החטיפה, והתפקיד שיועד למשיב היה לנהוג ברכב המילוט, לאחר ביצוע החטיפה ע"י שני השותפים האחרים לקשר. בסופו של דבר התכנית לא יצאה לפועל, לאחר שאדם שממנו תכננו השלושה להשיג אקדח, נעצר. התביעה עתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ובימ"ש קמא דחה את הבקשה, והורה על שחרורו בהפקדה כספית ובערבות צד ג'. השופטת הנכבדה קמא ציינה כי אמנם יש ראיות לכאורה, אולם מדובר בקשר שלא יצא לפועל, אשר בוצע לפני למעלה משנה שבהם המשיב לא עבר עבירה כלשהי, ולכן ניתן להסתפק בחלופת מעצר כמפורט לעיל.

התביעה עוררת על ההחלטה וטוענת כי חלוף הזמן אינו מאיין את מסוכנותו של המשיב. לדברי התובע, העובדה שהקשר לא יצא לפועל מפני שלא עלה בידי הקושרים להשיג אקדח, ולא מפני שהתחרטו על מעשיהם, מלמדת על המוטיבציה של המשיב וחבריו, ועל המסוכנות שלהם, שלא ניתן לתת לה מענה מספק בחלופת מעצר. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא. עוד טען הסנגור כי קיימים קשיים ראייתיים אשר תומכים אף הם בתוצאה שאליה הגיע בימ"ש קמא בהחלטתו.

ב. הראיות

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. עד תביעה 3 מציין בעדותו מיום 19/01/10 כי הוא פנה למשיב ולאדם נוסף, עד תביעה 4, והציע להם להשתתף עמו בפיגוע של חטיפת מתנחל לצורך מיקוח (עמ' 4 שורה 94 ואילך). לדבריו, עזב את הרעיון, לאחר מעצרו של עד תביעה 5 שממנו ביקש לקבל אקדח. עד תביעה 4 מאשר בעדותו מיום 28/01/10, כי עד תביעה 3 פנה אליו ואל המשיב בהצעה לחטוף חשוד כמשת"פ, ולכך הוא הביע את הסכמתו. לעומת זאת, כשביקש ממנו להשתתף בחטיפה של מתנחל, הוא סירב מפני ש"מדובר בפיגוע גדול ומסוכן" כלשונו. עד תביעה 4 מתאר בעדותו (עמ' 2 שורה 21 ואילך) תכנית דומה לזו שתיאר עד תביעה 3, ומוסיף כי רק למשיב היה רישיון נהיגה, וכי התכנית הייתה להרוג את המתנחל ולשרוף את הרכב. עד תביעה 5 מציין בעדותו מיום 04/11/08 כי נעצר כשבועיים קודם לכן, וכי בשנתיים שקודם למעצרו עסק בהחזקה ובסחר של אמל"ח. המשיב עצמו מאשר כי הוא מכיר את עד תביעה 3, אולם מכחיש כי היה מעורב בחשדות שיוחסו לו.

יוצא אפוא כי יש בחומר הראיות עדות מפלילה של עד תביעה 3, ויש לה כמה חיזוקים ראייתיים, בין היתר בעדויותיהם של עדי תביעה 4 ו-5, כמפורט לעיל. חרף הכחשתו של המשיב, מדובר בראיות שיש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של המשיב, אם לא למעלה מכך, ובנסיבות אלה, בדין קבעה השופטת הנכבדה קמא כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב.

ג. העילה

אשר לעילה, כידוע עבירת הקשר היא חריגה מפני שמי שמואשם בה נותן את הדין על מחשבה שטרם הגיעה לכלל מימוש. הרציונאל בקיומה של עבירה זו הוא כי "... מי שלא רק מגלגל במוחו ביצוע עבירות פליליות, אלא אף נכון לשתף בכך את חבריו וניגש לתכנון מעשים אלה, חצה את הקווים ואין צורך להמתין ולראות אם בפועל יממש את כוונותיו, אם לאו... המתנה עד לתחילת הגשמת התוכנית העבריינית עלולה ליצור סכנה לא מבוטלת לשלום הציבור ולביטחונו, וסיכון מיותר שכזה אין להטיל על החברה..." כפי שנאמר בעניין עארדה בע"מ איו"ש 2527/05 .

המבחנים באשר למסוכנות בעבירה של קשירת קשר פורטו בע"מ 2699/06 בעניין ג'עפר, וכך נוסחו הדברים באותה החלטה:

"קביעת חזקת מסוכנות כתוצאה מעבירת קשירת קשר תלויה ראשית לכל בעבירה אותה ביקשו הקושרים לקדם. מעבר לכך, יש לתת משקל נכבד למעשים שנעשו לשם קידום התכנית, ואף ואולי בעיקר, לחלוף הזמן בין קשירת הקשר לבין המעצר. מרכיב זה יהיה בו ללמד, לרוב, על מידת המסוכנות הטמונה בנאשם לעת הזו. ככל שתחלוף תקופת זמן ארוכה יותר, הנטייה לראות בקשירת הקשר מעשה המלמד על מסוכנות הנאשם תפחת".

על רקע האמור, נבחן את הנסיבות שלפנינו: מדובר בקשר בין שלושה אנשים, לבצע פיגוע חמור, אשר דומים לו בוצעו בעבר, ואשר כלל פרטים על מיקום ביצוע העבירה, על הקרבן המיועד ועל חלוקת התפקידים בין הקושרים. מדובר במיקום שמוכר לקושרים, ולכן לא היה צורך בביצוע תצפיות, כפי שציין עד תביעה 3 בעדותו.  לדברי אחד מהשלושה, עד תביעה 4, המטרה הסופית של הקשר הייתה לרצוח את הקרבן. אף נעשו מעשים כדי לקדם את הקשר, ועד תביעה 3 שהיה כאמור אחד מהקושרים, אף ניסה להשיג אקדח בכדי לקדם את מטרות הקשר. מטרת הקשר לא התממשה בסופו של דבר, לא מפני שקטנה המוטיבציה של המעורבים בקשר, אלא מפני שלא עלה בידם להשיג כלי נשק שהיה נחוץ לביצוע העבירה שלביצועה נקשר הקשר.

אמנם חלפה כשנה ממועד קשירת הקשר עד למעצרו של המשיב, אולם הראיות נגד המשיב התגלו סמוך לפני מעצרו, ולכן לא היה שיהוי מעת שנמצאו הראיות ועד שהמשיב נעצר. אכן, פעמים שחלוף הזמן מקהה מעילת המסוכנות, אולם יש לבחון כל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו, ויש לשקול בין היתר את חומרת העבירה ואת פרק הזמן שחלף. ככל שמדובר בעבירה חמורה יותר, נדרש פרק זמן ממושך יותר כדי להקהות את המסוכנות. במיוחד אמורים הדברים בעבירה של קשירת קשר, שהמאפיין הבולט שלה הוא כוונה לבצע פשע עתידי.

בנסיבות שלפנינו, נוכח החומרה הרבה של המעשים שהמשיב וחבריו תכננו לעשות, כפי שפירטתי לעיל, ובשים לב למציאות הביטחונית המורכבת הקיימת באזור, אינני סבור כי הזמן שחלף ממועד קשירת הקשר מאיין את מסוכנותו של המשיב. נראה לי כי יפים לענייננו, בשינויים המחויבים, דברים שנאמרו בנסיבות דומות, בבש"פ 9731/01 לאמור כי "... בהינתן נסיבות העניין קשה לבטוח בעורר וליתן בו אימון כי יימנע מלהמשיך ולתכנן ביצוע עבירות דומות אם ישוחרר בחלופת מעצר. החשש מפני פגיעה בציבור הוא כה רב עד כי אין להתיר נטילת סיכון כבד כזה, ואך ידוע הוא כי הקו המפריד בין קשר ותכנון לבין ביצוע ויישום עשוי במקרים רבים - ובסוג זה של עניינים במיוחד - להיות דק" (בש"פ 9731/01 סלאח חבישי נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(4), 225 ,עמ' 226).

ד.סוף דבר

סוף דבר, נוכח האמור לעיל, מששוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה, ומשבאתי לכלל מסקנה כי יש בנסיבות שלפנינו כדי לבסס עילה של מסוכנות, שלא ניתן לתת לה מענה בחלופת מעצר, התוצאה היא כי יש לקבל את ערר התביעה, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק זה. נוכח התוצאה שאליה הגעתי, ראוי להקדים את מועד ההקראה שנקבע למשיב. לפיכך יועבר עותק מההחלטה למ"מ נשיא בימ"ש יהודה, בכדי שיקבע מועד קרוב להקראת כתב האישום, ובכדי שינקוט בצעדים המתבקשים כדי להביא לסיום המשפט בהקדם ככל שניתן.       

ניתנה היום, 15 בפברואר 2010, א' באדר התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

הנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: